פסק-דין בתיק עפ"ת 28391-11-11

לפני ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 6.10.11 על ידי השופט שלמה בנג'ו בתיק תת"ע 4028-04-11.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בשכרות. כתב האישום תוקן תוך שהמשיבה מייחסת למערער עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים לפי תקנה 26 (2) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

מעובדות כתב האישום עולה כי המערער נהג ביום 6.11.10 בשעה 00:15 בכביש 4 כשהוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים.

המערער הודה בעבודות כתב האישום המתוקן ובית המשפט לתעבורה שמע את הטיעונים לעונש והטיל עליו את העונשים הבאים:

10 חודשי פסילה בפועל בניכוי חודש פסילה מנהלי, 1,200 ש"ח קנס, פסילה על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים ומאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים.

הערעור מופנה כנגד חומרת הדין.

ב"כ המערער טוענת כי העונש שהוטל על המערער חמור וחורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים.

בית משפט לתעבורה לא נתן ביטוי לתיקון כתב האישום ושינוי הוראת החוק שיוחסה למערער שהינו בן 36 אב ל- 3 ילדים, בני שבעה חודשים  עד שנתיים, נוהג מזה 18 שנה ולחובתו 16 הרשעות, מתוכן 8 עבירות טכניות.

המערער עובד כבעל מסעדה והרשיון דרוש לו לצורכי עבודתו.  המערער הפקיד את רשיונו ביום 11.10.11.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לטעם המשיבה העונש סביר ואינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת.

עוד טען ב"כ המשיבה כי בית משפט לתעבורה התחשב בנסיבות של המערער וכי בערעור לא הובאו נסיבות שונות שבית משפט לתעבורה התעלם מהן.

לאחר שעיינתי בגזר הדין, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

כידוע, בית משפט בשבתו כערכאת ערעור יתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ובעיקר כאשר העונש שהוטל חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. לענין זה ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשלובסקי (ניתן ביום 3.7.06), ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09) וע"פ 6681/09 אלחטיב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10).

אמנם בהוראות החוק נקבע עונש מינימאלי הנמוך מהעונש שהוטל על המערער אך בבוא בית המשפט לבחון את העונש ידריך את עצמו עפ"י הכלל הקובע כי עליו לבחון אם העונש נמצא במתחם הסבירות של רמת הענישה ובמסגרת המקובלת בפסיקה.

על עבירות הנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים והצורך בהרחקת נהגים אלו מההגה נשברו קולמוסין רבים כשבתי המשפט שבים ומדגישים את חומרת העבירות ומזהירים מהסכנה הנשקפת מהן, לנהג החוטא בעבירה זו ולציבור המשתמשים בדרך - לעניין זה ראו רע"פ 9876/09 בכר בן ציון נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 24.1.10), שם נאמר כי:

"כבר נקבע על-ידי בית-משפט זה, כי יש מקום להחמיר בעונשם של נהגים הנוהגים תחת השפעת משקאות משכרים. כך למשל קבעתי ב רע"פ 6418/07 עמית כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתנה ביום 5.9.07):

"נהיגה במצב שכרות היא עבירה המסכנת לא רק את הנהג פורע החוק אלא את הנוסעים עימו ואת המכוניות שבקרבתן הוא נוסע. נהג אשר מוכן לנהוג במצב של שכרות צריך לדעת, כי באם ייתפס, צפוי הוא להיענש בחומרה רבה"

(ראו גם החלטתי ב רע"פ 1422/06 צפניה ארהבייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתנה ביום 16.5.06))" ורע"פ 5297/07 קנטורוביץ נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 9.9.07).

בחנתי את נסיבותיו של המערער ועיינתי בפסיקה שהפנתה אליה ב"כ המערער ולא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בגזר הדין של הערכאה הדיונית.